דך הבית » האם צריכה של הרבה חלבון מסכנת את הכליות שלכם?
תזונה

האם צריכה של הרבה חלבון מסכנת את הכליות שלכם?

כליות

פעמים רבות נתקלתי בטענה כי אם נצרוך יותר מדי חלבון עלול הדבר להעמיס על הכליות שלנו ולגרום להן נזק. מה ההיגיון שעומד מאחורי טענה זו? והאם צריכה של הרבה חלבון באמת תגרום נזק לכליות?

מהי כליה ומה תפקידה?

הכליות הן זוג איברים בצורת שעועית הממוקמות בצד האחורי של חלל בטן. לכליות תפקידים רבים וחשובים (איזון מאזן הנוזלים בגוף, שמירה על חומציות הדם,  לחץ דם תקין וכו’), כאשר התפקיד המוכר ביותר הוא מעורבותן של הכליות במערכת השתן. בכל יום מסננות הכליות את הדם מעודפי נוזלים, ומתרכובות שונות, ביניהן חומרי פסולת רעילים כגון שִתְנָן (אוראה), חומצת שתן (חומצה אורית), קריאטינין ועוד. חומרים מסוננים אלו הם אשר מרכיבים את השתן שנוצר בכליה ומצטבר בשלפוחית השתן עד לסילוקו בהקלה רבה בשירותים. הצטברות של חומרים אלו ברמות גבוהות בדם מובילה לסיבוכים רפואיים רבים ועל כן תפקוד תקין של הכליות הינו חשוב ביותר לבריאותנו.

לא רוצים לפספס כתבות חדשות? עקבו אחרינו בפייסבוק!

 

אז מה הקשר לחלבון?

בעת עיכול ופירוק חלבונים משתחררים תוצרי לוואי חנקניים (מבוססי חנקן) לדם. חנקנים אלו הם המרכיבים העיקריים של אותם חומרי הפסולת הרעילים שתיארנו (שתנן, חומצה אורית וכו’). משמע, ככל שנאכל יותר חלבון, כך תצטבר יותר פסולת חנקנית בדם, ואז הכליות יצרכו לעבוד יותר קשה כדי לסלק את הפסולת המצטברת הזו.

ואכן, מחקרים שונים הראו כי תזונה עשירה בחלבון בקרב אוכלוסייה בריאה אכן הובילה לעליה בתפקודי הכליות. כך למשל, במדד ה-GFR (מדד המעיד על הקצב בו הכליה מסננת את הדם), תועדה עליה בקצב סינון הדם, מצב המכונה היפרפילטרציה. נוסף לעליה בפעילות הכליות, נמצא כי תזונה עשירה בחלבון הובילה גם לעליה בנפח האזור הפיזי בכליות האחראי לסינון הדם (פקעיות הכליה).

אם כן, לכאורה, נוצר מצב בו אכילה מרובה של חלבונים מובילה לפעילות נמרצת של הכליות שמביאה להתנפחות שלהן. ניתן להסתכל על סיטואציה שכזו כמצב שלילי אשר מוביל לעומס על הכליות ותאורטית לפגיעה בהן. ואכן, כפי שמצוין בכתבות רבות ברחבי האינטרנט ואף בפי מאמנים רבים, מצב של היפרפילטרציה (ערכי GFR גבוהים) הינו סממן ללחץ כלייתי, ולכן יש למתן את צריכת החלבון היומית.

האם יש אמת בדבר

למזלנו הרב, עולם המדע נחלץ לעזרתנו גם בשאלה בוערת זו. למרות הכתוב לעיל, השינויים בכליות אשר תועדו באוכלוסיות בריאות שצרכו כמויות חלבונים גבוהות (היפרפילטרציה ועליה בנפח פקעיות הכליה) אינם מעידים על מצב פתולוגי (מצב חולני) שיוביל למחלות כלייתיות, אלא למעשה מעידים על מצב של אדפטציה (התאמה)- מצב שבו הגוף יודע להתאים את עצמו לתנאים שנציב לו, כלומר הכליות יעבדו בהתאם לנדרש מהן.

אדפטציה בכלל, ואדפטציה כלייתית בפרט הן תופעות מוכרות בעולם המדע. כך לדוגמא:

  • אנשים אשר תרמו כליה ועתה חיים את חייהם עם כליה אחת, מציגים גם הם ערכי GFR גבוהים, וזאת מאחר והגוף שלהם עבר התאמה. הכליה היחידה שלהם עובדת בקצב גבוה יותר (היפרפילטרציה) על מנת לפצות על המחסור בכליה שנתרמה, והקצב עבודה הגבוה וה”עמוס” נשמר לאורך כל חייהם. מחקרים שבוצעו על תורמים שכאלו לא מצאו עדויות לעליה בסיכון לפיתוח מחלות כליה, או פגיעה בתוחלת חייהם. אנשים אלו חיים חיים בריאים ורגילים, משמע כליה עמוסה אינה שווה מצב חולי.
  • נשים בהריון מציגות ערכי GFR גבוהים (כ-65% יותר מהנורמה) במהלך ההיריון. לרוב ערכים אלו חוזרים לטווח הנורמלי כשלושה חודשים לאחר הלידה. כפי שניתן לצפות, הריון אינו מוגדר כגורם סיכון לפיתוח מחלות כליה.
  • אדפטציה מוכרת נוספת הינה עליה בנפח הלב (לרוב עלייה במסת הלב והתעבות הדפנות של החדר השמאלי), המתרחשת כתגובה מותאמת לאימונים (“לב אתלטים”) או במהלך הריון. במצבים אלו, העליה בנפח הלב הינה התאמה של הגוף אשר מאפשרת לשפר את יכולת שאיבת הדם של הלב, על מנת להסתגל לעומסים. עליה בנפח הלב במצבים שכאלו מוגדרת כתופעה פיזיולוגית בריאה וכפי שהחדר השמאלי של הלב גדל בנפחו על מנת להזרים יותר דם, כך גם עולה נפחן של פקעיות הכליה על מנת לסנן יותר פסולת מהדם.

מקרים אלו מדגימים, כי ישנם מקרים מסוימים בהם הכליות עובדות “יותר קשה”. עם זאת, העבודה המוגברת של הכליות אינה מעידה כלל על פגיעה בתפקודן, אלא זוהי עדות ליכולת ההסתגלות הנפלאות של גופינו.

מעבר לכך, מספר מחקרים עדכניים אשר בדקו את האפקט שיש לתזונה עשירה בחלבון על תפקוד הכליות הגיעו כולם לאותה המסקנה; באוכלוסייה בריאה, דיאטה עשירה בחלבון אינה מובילה לפגיעה בכליות. כמה עשירה? ובכן מחקר מסוים בדק את ההשפעה של צריכה יומית של 3.4 גרם חלבון ביום לק”ג משקל גוף (כך למשל אדם אשר שוקל 70 ק”ג יצרוך 238 גרם חלבון בכל יום!) על הרכב הגוף בקרב אוכלוסיית גברים ונשים מאומנת ובריאה במשך 8 שבועות. במחקר זה לא נמצאו עדויות מזיקות הנובעות מצריכת חלבון גבוהה (מאוד במקרה זה) על תפקוד הכליות.

שורה תחתונה

נכון להיום, אין ראיות מחקריות המעידות כי אכילה מרובה של חלבון מובילה לפגיעה בכליות בקרב אוכלוסייה בריאה. לכן, הטענה כי חלבון מזיק לכליות בקרב אנשים בריאים היא חסרת בסיס. עם זאת, דיאטות דלות בחלבון עלולות להטיב עם אנשים בעלי מחלות כליות כרוניות או תפקודי כליות לקויים, לכן במקרים אלו יש להיוועץ ברופא.

כמו כל דבר בחיים, הכול צריך להיות במידה. בין אם המטרה הינה עליה במאסת השריר או חיטוב (ירידה באחוזי שומן תוך שימור מאסת השריר), צריכה יומית של בין 1.4 ל-2.2 גרם חלבון לק”ג משקל גוף תספק בהחלט מטרות אלו. אמנם צריכת חלבון יומית גבוהה יותר לא תזיק לכליות שלכם, אבל היא לא בהכרח תהיה אפקטיבית יותר.

 


סימוכין:

Antonio, J., Ellerbroek, A., Silver, T., Orris, S., Scheiner, M., Gonzalez, A., & Peacock, C. A. (2015). A high protein diet (3.4 g/kg/d) combined with a heavy resistance training program improves body composition in healthy trained men and women–a follow-up investigation. Journal of the International Society of Sports Nutrition, 12, 39.

Calderón, J. L., Zadshir, A., & Norris, K. (2004). A survey of kidney disease and risk-factor information on the World Wide Web. MedGenMed : Medscape General Medicine, 6(4), 3.

Ibrahim, H. N., Foley, R., Tan, L., Rogers, T., Bailey, R. F., Guo, H., … Matas, A. J. (2009). Long-Term Consequences of Kidney Donation. New England Journal of Medicine, 360(5), 459–469.

Juraschek, S. P., Appel, L. J., Anderson, C. A. M., & Miller, E. R. (2013). Effect of a High-Protein Diet on Kidney Function in Healthy Adults: Results From the OmniHeart Trial. American Journal of Kidney Diseases, 61(4), 547–554.

Landau, D., & Rabkin, R. (2013). Effect of Nutritional Status and Changes in Protein Intake on Renal Function. In Nutritional Management of Renal Disease (pp. 197–207).

Seldin DW, Giebisch G, editor. Renal physiology and disease in pregnancy. 2nd. New York , Raven Press; 1992. p. 3371–3431.

Martin, W. F., Armstrong, L. E., & Rodriguez, N. R. (2005). Dietary protein intake and renal function. Nutrition & Metabolism, 2, 25.

Mone, S. M., Sanders, S. P., & Colan, S. D. (1996). Control mechanisms for physiological hypertrophy of pregnancy. Circulation, 94(4), 667–72.

Pedrini, M. T., Levey, A. S., Lau, J., Chalmers, T. C., & Wang, P. H. (1996). The effect of dietary protein restriction on the progression of diabetic and nondiabetic renal diseases: a meta-analysis. Annals of Internal Medicine, 124(7), 627–32.

 

תגובות

ואדים פדיוק

ואדים פדיוק הוא דוקטורנט בגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע והעורך המדעי של Iron Science. פרט ללימודיו, ואדים הוא בוגר מכון וינגייט ומדריך חדר כושר מזה 8 שנים ועוסק בצורה פעילה בתזונה ופיתוח גוף במשך יותר מ-15 שנים.