fbpx
דך הבית » ממתיקים מלאכותיים – שימושי או מסוכן?
תזונה

ממתיקים מלאכותיים – שימושי או מסוכן?

אחד הנושאים התזונתיים, העשירים ביותר במיתוסים ודעות קדומות הם הממתיקים המלאכותיים או תחליפי הסוכר. ממתיקים אלו הינם תוספי מזון בעלי ערך תזונתי נמוך מאוד – ערך קלורי אפסי או קרוב לכך, המשמשים להמתקת מזון או שתיה במקום הסוכר. חלק מהממתיקים הנם טבעיים וחלקם מיוצרים באופן סינתטי במעבדה. בבואנו לבדוק האם הממתיקים מועילים, מזיקים או שאינם משפיעים על הבריאות, עלינו להתייחס לכל ממתיק באופן ספציפי.

באופן כללי, תרומתם העיקרית של הממתיקים המלאכותיים היא האפשרות להמתיק משקאות ומאכלים ללא שימוש בסוכר ומכאן ללא תוספת קלורית, כך שבעצם ממתיקים אלו מסייעים בהפחתת צריכת אנרגיה היומית מהתזונה (צריכת פחות קלוריות). מחקר שארך 10 שבועות השווה בין שתי קבוצות של אנשים בעלי עודף משקל, כאשר קבוצה אחת צרכה סוכר לבן (סוכרוז) והקבוצה השנייה צרכה ממתיקים מלאכותיים. המחקר הציג ירידה מובהקת במשקל (כ-1 ק”ג בממוצע) ובאחוז השומן של הקבוצה שצרכה ממתיקים מלאכותיים, וזאת, כתוצאה מצריכת מספר קלוריות נמוך יותר. השפעה של ירידה במשקל בשימוש בממתיקים מלאכותיים מתרחשת בעיקר כאשר צורכים כמויות גדלות יחסית של סוכר ביום-יום, כאשר הסוכר מוחלף בממתיק מלאכותי כמות הקלוריות הנצרכות ביום יורדת דרמטית. מהפן הבטיחותי, חלק מהממתיקים המלאכותיים (כמו סכרין ואספרטיים) נקשרו בעבר למחלות כמו סרטן, אך לרוב מדובר במחקרים אשר בוצעו בבעלי חיים בכמויות גבוהות בהרבה מצריכה אנושית ממוצעת, כך שלא ניתן להעיד כרגע על רמת הבטיחות של ממתיקים אלו.

הממתיקים נחלקים ל-2 קבוצות עיקריות:

  1. ממתיקים אשר לא מכילים פחמימות זמינות (ללא ערך קלורי) ולא מעלים את רמת הסוכר בדם. מכיוון שהם מתוקים מאוד בהשוואה לסוכר, משומשים במינונים נמוכים מאוד.

דוגמאות: סכרין (“סוכרזית”), אספרטיים (“קולה זירו”), אססולפאם קיי (“קולה זירו”), סוכרלוז (“סוכרה-דיאט”), ציקלמט, סטיביה ועוד.

  1. ממתיקים עם ערך קלורי נמוך ומתבססים על רב כהלים, רמת מתיקותם לרוב נמוכה מסוכר, אך בשונה מהקבוצה הראשונה הם כן יעלו את רמת סוכר בדם וכן מכילים פחמימות זמינות, אך משמעותית פחות מסוכר רגיל.

דוגמאות: סורביטול, קסיליטול, מניטול, מלטיטול, קלטיטול וכדומה המצויים במסטיקים, עוגיות, עוגות, ריבות דיאטטיות וכדומה.

בכתבה זו נתמקד ב-3 ממתיקים נפוצים – אספרטיים, סוכרלוז וסטיביה.

אספרטיים

אספרטיים אושר לשימוש ע”י ה-FDA ב1974 ומשומש לרוב במשקאות דיאט\זירו. האספרטיים מורכב מחומצה אספרטית וחומצה אמינית בשם פנילאלנין, הוא מתוק בערך פי 180 מסוכר. האספרטיים אינו מתאים לאפיה מכיוון שהוא מתפרק בטמפרטורות גבוהות. לפי ה-FDA הוא נמצא בטוח לשימוש בכמויות של 50 מ”ג\ק”ג משקל גוף, או כ15-20 פחיות משקה דיאט עם הממתיק ביום.

מספר מחקרים מועט במכרסמים מצאו כי האספרטיים עלול להיות קרצינוגני (מסרטן) עקב כמות קטנה של מתנול שנוצר כתוצר לוואי של פירוקו. אולם מטא אנליזה שסקרה כ-10 מחקרים במכרסמים לא הצליחה להציג תוצאה עקבית ומשכנעת. בנוסף, לא נראה אף מחקר בבני אדם אשר הראה טענה דומה למחקרים במכרסמים. אספרטיים מסוכן רק לאוכלוסיית האנשים חולי הפנילקטנוריה (PKU) אשר אינם מסוגלים לפרק את החומצה האמינית פנילאלנין (הכלולה באספרטיים) ועליהם להימנע מצריכתה לחלוטין  (זו הסיבה שעל משקאות הממותקים באספרטיים כתובה אזהרה: “מכיל פנילאלנין”).

סוכרלוז

סוכרלוז הוא ממתיק מלאכותי הידוע בשמו המסחרי Splenda ונמכר בארץ בתור סוכרה דיאט, מתוק לייט וסוכרלוז. הממתיק נשאר יציב בטמפ’ גבוהות וב pH משתנה, ולכן בניגוד לאספרטיים הוא מתאים לאפיה. הסוכרלוז בשונה מסוכרוז (סוכר לבן) אינו עובר מטאבוליזם בגוף, ועל כן אין לו ערך קלורי. הצריכה המקובלת היומית הנחשבת בטוחה היא 5 מ”ג\ק”ג\יום. לא דווחו במחקרים השפעות שליליות מהותיות בצריכת סוכרלוז, ועל כן ככול הידוע לנו עד כה, הסוכרלוז יכול לשמש כתחליף סוכר ראוי.

סטיביה

סטיביה, או סטיביה רבאודיאנה הוא צמח שמעליו שממנו ממצים את חומרי ההמתקה – סטיביולים ומשמשים בתעשיית הממתיקים. הסטיביול מתוק פי 100 עד פי 300 מסוכר לבן (סוכרוז). הסטיביה הוא בעל ערך קלורי אפסי, אך מספר מחקרים הראו כי הוא עלול להיות טוקסי (רעיל) בכמויות גדולות וההמלצה לצריכה מקסימלית ליום היא כ8 מ”ג\ק”ג או עד 1.5 גר’ ביום. ברמה גבוהה מכך נמצאה פגיעה בפוריות בקרב חולדות.

לסיכום

ממתיקים מלאכותיים יכולים להוות תחליף במקרים מסוימים ולחלק מהאנשים לסוכר לבן. קיימת הסכמה מדעית באשר לבטיחותם במינונים מסוימים לרוב האוכלוסייה (אך לא לכולה). החלפת סוכרוז בתחליפי סוכר יכולה לסייע במקרים מסוימים בתהליך ירידה במשקל, אך מכיוון שהסיכונים בשימוש בהם אינם ברורים מספיק בשלב זה, נמליץ להגביל את המינונים ככל האפשר.


סימוכין

  1. Magnuson, B. A., Burdock, G. A., Doull, J., Kroes, R. M., Marsh, G. M., Pariza, M. W., … & Williams, G. M. (2007). Aspartame: a safety evaluation based on current use levels, regulations, and toxicological and epidemiological studies. Critical reviews in toxicology37(8), 629-727.‏
  2. Mallikarjun, S., & Sieburth, R. M. (2015). Aspartame and risk of cancer: a meta-analytic review. Archives of environmental & occupational health70(3), 133-141.‏
  3. Sharma, V. K., Oturan, M., & Kim, H. (2014). Oxidation of artificial sweetener sucralose by advanced oxidation processes: a review. Environmental Science and Pollution Research21(14), 8525-8533.‏
  4. Grotz, V. L., & Munro, I. C. (2009). An overview of the safety of sucralose. Regulatory toxicology and pharmacology55(1), 1-5.‏
  5. Magnuson, B. A., Roberts, A., & Nestmann, E. R. (2017). Critical review of the current literature on the safety of sucralose. Food and Chemical Toxicology106, 324-355.‏Xili, L., Chengjiany, B., Eryi, X., Reiming, S., Yuengming, W., Haodong, S., & Zhiyian, H. (1992). Chronic oral toxicity and carcinogenicity study of stevioside in rats. Food and Chemical Toxicology30(11), 957-965.‏
  6. Goyal, S. K., Samsher, G. R., & Goyal, R. K. (2010). Stevia (Stevia rebaudiana) a bio-sweetener: a review. Int J Food Sci Nutr61(1), 1-10.‏
  7. Suez, J., Korem, T., Zeevi, D., Zilberman-Schapira, G., Thaiss, C. A., Maza, O., … & Kuperman, Y. (2014). Artificial sweeteners induce glucose intolerance by altering the gut microbiota. Nature514(7521), 181.‏
  8. Raben, A., Vasilaras, T. H., Møller, A. C., & Astrup, A. (2002). Sucrose compared with artificial sweeteners: different effects on ad libitum food intake and body weight after 10 wk of supplementation in overweight subjects. The American journal of clinical nutrition76(4), 721-729.‏
תגובות

אמיר רובין

אמיר רובין הוא מרצה לתזונה, דיאטן קליני וספורט ומאמן כושר אישי.
בנוסף, סטודנט לתואר שני בחינוך גופני ותזונאי של אגודת כדורסל אליצור יבנה.